מהו חמץ? כל המכיל את אחד מחמשת מיני דגן: חיטים, שעורים, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל.
באנגלית: wheat, barley, spelt, rye and oats
ברוסית: פְשְנִיצָה, יְטְצְמִין, פוּלְבַה, רוֹז, גרקוּ לס.
בספרדית: טְרִיגוֹ, סְודָה, אָסְפְלטָה, סַנְטָנו, אָ מנָה.
בהונגרית: בוז'ה, ערפה, טונקוה בוז'ה, הוידינה, זאְבּ.
כמו כן, כשמופיעים ברשימת הרכיבים הדברים הבאים – המזון מכיל חמץ:
1. עמילנים 2. דגנים 3 לתת 4. דקסטרוזה 5. גלוטן.
דוגמאות לחמץ גמור: סולת, קוסקוס, בורגול, גרנולה, בירה, ויסקי, שקדי מרק, דברי מאפה, מציות קרקרים, וופלות, בייג'ל וחטיפים מחמשת מיני דגן, שמרי בירה, ביסלי, ממתיקים מלאכותיים (סורביטול, אספרייטים) פרט לסוכרלוז, ויטמין E מקורי, תחליפי קפה.
(עפ"י פרסומי בד"צ עדה חרדית במדריך לפסח וגופי כשרות שונים) על כן למחמירים שלא להשאיר בביתם בפסח אפילו לא תערובת חמץ, אין להם שום צורך לזרקם ולאחר ניקוי חיצוני ניתן לשומרם בארון נעול בפסח. אין צורך, ואף אינם נכללים במכירת החמץ – מוכרים אך ורק חמץ!
אבקות אפיה, אגוזים – כל הסוגים, אורז, אינסטנט פודינג – כל הטעמים, במבה, ג'לי, גריסי פנינה [נאמר לי ע"י רבני מחלקת הכשרות בבד"צ העדה החרדית, שבתהליך הקילוף והשיוף של השעורה להפוך ל"גריסי פנינה" בכל השלבים, אין כלל הימצאות של מים] דבש, דגים טריים, דייסת קורנפלור לתינוקות (מיועדת לאלרגיים לגלוטן), חומץ, חרדל, חילבה (גרגרנית), טופי (כל הסוגים), טחינה, יין מיקבי הארץ, מיונז, מרגרינה, סוכר וניל, סילאן, קטשופ, קפה נמס (אבקה, מגורען), קקאו, קצפת רי'ץ, ריבות, שוקולית, שמרים טריים ויבשים, שלגוני קרח, תה.
כמובן שכל מוצר שאין עליו כשרות לפסח למהדרין אין צורכים בפסח, גם אם ידוע שאינו מכיל חמץ!!!!
התכשירים וחומרי האיפור המצויים כיום, מעורבים בחומרים כימיים הפגומים בטעמם, ונפסלו לאכילת הכלב, כמו כן, לדעת רבנו תם תוס' נידה ל"ב ע"א לא נאמרה "סיכה כשתייה" לעניין חמץ בפסח, ועפ"י פרסומי בד"צ העדה החרדית, כמה שנים, כיום, נעשה שימוש רב באלכוהול סינטטי. עם זאת, הכרעת הרבה מן הפוסקים, שכל חומר, קרם או משחה ששמים אותם בפה או על הידיים, לא ניתן לומר עליהם שנפסלו מאכילת הכלב, שהרי חל לגביהם הכלל של "אחשביה" – דהיינו, בני אדם שמים אותם בפה או על הידיים והם מועשרים בחומרי טעם, דרך הנאה, ואין הם נפסלים, אפילו לאדם, שהרי בלתי נמנע שלא ייבלעו או יבואו במגע עם מאכלים וכלים, על כן, הכרעת הפוסקים, שכל הבא במגע עם הפה והידיים חייב הכשר למהדרין לפסח. בכלל זה: משחות שיניים, מי פה, אודמים, סטיקים ליובש השפתיים (אגב, תכשיר ה"רקוטן" לטיפול בפצעי הפנים כשר לפסח מזה – שנתיים, אלא שהינו גורם ליובש, המצריך טיפול), כמו כן, חוט דנטלי המצופה ווקס אסור לשימוש בפסח.
כל מוצרי ד"ר פישר (בד"ץ העדה החרדית) "רבלון" "אולטימה" (בד"צ. F K לונדון) "הלנה רובנשטיין", (הרב גרוסמן מגדל העמק), "ג'ד" "וישי", "לנקום", "מא'ק" "אסתי לאודר", "אלמקיאז'" "יוסי ביטון" "בובי בראון" סופטאצ' (הרב יוסף זריצקי) "קרליין" (מחזיקי הדת). יש לציין, שכל התכשירים והמשחות העשויים עם ווזלין או אלוורה – אינם מסוגלים להכיל דגנים – ועל כן כולם כשרים לפסח.
עדכון בנוגע לחברות הקוסמטיקה: מוצרי 2 חברות נוספות נבדקו ונמצאו כשרים לפסח ולכל ימות השנה: "ביוטי קר" ו"מייבלין".
ידיעות מעודכנות לשנת תשע"ז בנוגע לתכשירים ומוצרים שונים:
אחרי בדיקות יסודיות במעבדות ע"י מומחי כשרות, כמדווח על ידי ידידי הרב יוסף זריצקי שליט"א 0548484044לא נמצא חמץ כלל ברשימת הדברים הבאים וניתן להשתמש בהם בפסח בלא הכשר לפסח:
כל סוגי הכלים החד פעמיים כולל מקרטון עם אלימינציה צבעונית, ניילון נצמד, נייר אלומיניום, נייר סופג, נייר פרגמנט לאפיה ולכיסוי מדפים, כל סוגי המפיונים לשולחן והמנג'טים למאפים, כל סוגי הממחטות הלחות, קיסמי שיניים, תבניות לאפיה חד פעמיות, פילטרים, מסנני מים, ספריי לגיהוץ, כל סוגי הווזלין ואלוורה (אינם מסוגלים להכיל חמץ – מיד מתפרקים), כל הדאודורנטים מכל חברה (אין שימוש כיום באלכוהול חמץ)
זכורני שמרן הגרח"פ שיינברג זצ"ל הורה בנוכחותי, בחוה"מ פסח תש"ע, לבת, שקיבלה במתנה מדודתה שבאה לביקור בפסח, מקנדה, בושם לגוף, ושאלה האם תצניעו, וענה: "השתמשי בו בלא פקפוק, הכול היום סינטטי).
עדכון: במוצרים הבאים אין כלל הימצאות חמץ והם כשרים לפסח: טבליות למדיח כלים, כל סוגי הכפפות, כולל "לטקס", מגבונים לחים (כל הסוגים), נייר כסף, תבניות אלומיניום חד פעמיות (מכל הגדלים) נייר פרגמנט, פילטרים (מסנני מים) קיסמי שיניים, קשי שתייה, ותמיסה לעדשות מגע (כל הסוגים).
הערת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל: "מה שיש שנותנים הכשר לפסח על דברים שאין בהם כל חשש חמץ כלל ועיקר, הרי זה כחוכא ואיטלולא ואין לעשות כן" (מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הליכות שלמה עמ' סה הערה 14 )
א. איסור אכילה – "כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל" (שמות י"ב, ט"ו) היינו כזית ובמזיד.
ב. איסור הנאה – "ולא יֵאכל חמץ" (שמות י"ג, י"ג) דוגמאות: 1. אסור להאכיל חמץ לבעלי חיים (תרנגולים, כלב, תוכי, דגים) 2. אסור להשתמש בדבק חמץ – דבק שקדים. 3. תמונות נוי המכילות חיטה חנוטה, פסטה. יש להטמין בארון 4. מניות בחברות המייצרות ויסקי או בירה יש למכור לגוי לפסח. (שו"ת מנחת יצחק ח"א) 5. בעל חנות מכולת אסור לקבל תשלום בפסח על חמץ שמכר לפני החג והחמץ קיים (עובדים זרים) משום חילופי חמץ – (שו"ע תנ ושו"ת שבט הקהתי ב, – קעד.)
6. אסור להריח בפסח בפת של גוי להנאה. שמא יבוא לאוכלו – שו"ע תמ"ג, ב ורמ"א, הגר מעל מאפיה של גויים, אל יריח בריח הפת בכוונה ליהנות שו"ת – מהרש"ם.
ג. לא יֵראה – "ולא יֵראה לך שאר" (דברים ט"ז, ד)
ד. לא ימצֵא – "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם" (שמות י"ב, י"ט). 1. אסור – שיהיה חמץ שייך לישראל בפסח, אפילו נמצא בתיק בבוידעם ואפילו במקום העבודה, בשולחן או ארונית השייכים לו. 2. פחי אשפה בבית משותף כששכנים שאינם שומרי מצוות או גויים מניחים בהם בפסח חמץ. יש לומר גילוי דעת בערב פסח: "אין אנו מעוניינים שחצרנו תזכה לנו בחמץ שיונח בו בפסח" עצת הגרש"ז – אויערבך והגר"ע יוסף זצ"ל. 3. הרואה חמץ במקום ציבורי או במקום הפקר לא ירימנו אלא לבערו, אבל רק לסלקו לצד שלא יכשלו בו יש להזיזו במקל או ברגל, שאם ירימנו יזכה בו ויעבור בלא ימצא (שו"ת הריב"ש ת"א). 4. המתארחים במלון או טסים בחברת טיסה שמגישים חמץ עליהם להצהיר שמשלמים רק עבור הלינה ולא עבור ארוחת בוקר או עבור הטיסה ולא עבור הכבודה.
ה. "תשביתו שאור מבתיכם" (שמות י"ב, ט"ו).
הערה: אופן הכשרת המטבח ומכשיריו, והגעלת הכלים השונים, המשמשים להכנה, לבישול, להגשה ולאכילת מזון בפסח, על פי הנהגות כל הפוסקים לעדות ישראל השונות, בספרנו "הכשרות" פרק ו: "מטבח כשר לפסח".
(גיליון אספקלריא)
