הלכות חג השבועות
הלכות שבועות - כל הדינים והמנהגים לחג
חג שבועות הוא בראש ובראשונה מועד ככל המועדים, ולכן מתקיימות בו כל הלכות יום טוב: איסור מלאכה, עריכת קידוש והבדלה, מצוות שמחה והסעודות הכרוכות בה, תפילות וקריאת התורה.
כאשר חל חג השבועות במוצאי שבת, בקידוש יש תוספת שהיא ההבדלה בין השבת למועד. חכמים נתנו בזה סימן: יקנה"ז, ראשי תיבות: יין – ברכת בורא פרי הגפן; קידוש – ברכת הקידוש של יום טוב; נר – ברכה על נר הבדלה כבכל מוצאי שבת (אלא שיש להזהר שלא לכבותו, ולכן יש לברך על נרות שישארו דולקים במשך הסעודה); הבדלה - ברכת "המבדיל"; וזמן – היא ברכת "שהחיינו".
א. בשנה שחל חג השבועות ביום ראשון, אלה הנוהגים לקשט את בית הכנסת בעשבים ופרחים, יעשו זאת בערב שבת. בשבת צמחים ופרחים הם מוקצים, וכן אין מכינים משבת ליו"ט.
ב. יש להכין מע"ש שתי מערכות פמוטים - אחת עבור ליל שבת והשניה עבור ליל יו"ט - כיון שהדבקת נרות אסורה ביו"ט. במקום זאת ניתן להשתמש בנֵרונים. כמו"כ יש להדליק מערב שבת נר נשמה, כדי שממנו אפשר יהיה להעביר אש לנרות של יו"ט.
ג. טוב לאכול סעודה שלישית של שבת מוקדם, כדי לאכול את סעודת ליל יו"ט לתאבון. בסעודה שלישית המתקיימת לאחר זמן מנחה קטנה או פלג המנחה אין לאכול יותר מכביצה לחם.
ד. במוצ"ש שהוא גם ליל יו"ט אסור לעשות כל מלאכה האסורה בשבת, אע"פ שהיא מותרת ביו"ט (כגון, העברת האש לנרות), כל עוד לא הבדילו - היינו: לא אמרו "ותודיענו" בתפילת מעריב, או לא אמרו "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
ה. מי ששכח אמירת "ותודיענו" במקומה - כל עוד לא חתם "ברוך אתה ה'" בברכת "מקדש ישראל והזמנים": יאמר שם "ותודיענו", יחתום את הברכה וימשיך "והשיאנו ה' אלקינו". לאחר "ברוך אתה ה'" - אינו חוזר, אלא סומך על ההבדלה שאומרים בתוך הקידוש. עד אז אסור במלאכה, כנ"ל בסעיף ד.
ו. בשבת אין לעשות הכנות לליל יו"ט, כגון: להוציא אוכל קפוא מהמקרר, שכך אינו ניתן לאכילה בשבת; לערוך שולחן ליו"ט. וכן לא יאמר בפיו: אישן כדי שאהיה ער בליל שבועות (אולם מותר לחשוב כך).
ז. כאמור, הדלקת הנר בליל יו"ט נעשית ע"י העברת אש (מנר הנשמה שהכנו מערב שבת) ולא ע"י שפשוף הגפרור בקופסתו. קודם להדלקת הנר מברכת האשה "להדליק נר של יו"ט", וכן נוהגות לברך שהחיינו.
ח. אשה שלא הדליקה נרות של ליל יו"ט, ונזכרה באמצע הסעודה - כל זמן שלא סיימו את הסעודה, תדליק ותברך רק "להדליק נר של יו"ט". אם נזכרה לאחר הסעודה - תדליק ללא ברכה.
בבית הכנסת ניתן ביטוי משמעותי להיות החג "זמן מתן תורתנו". בקריאת התורה קוראים את פרשת מתן תורה. במהלך התפילה מוסיפים פיוטים העוסקים בשבח התורה ובמניין המצוות. האשכנזים קוראים לפני קריאת התורה את הפיוט "אקדמות" והספרדים מוסיפים "אזהרות" – פיוטים המונים את תרי"ג המצוות.
מגילת רות
כל אחת מחמש המגילות זכתה לחג משלה. ראשונה לכולן, מצוות קריאת מגילת אסתר בפורים. אחריה, מגילת קינות - היא איכה, הנקראת בתשעה באב.
לקריאת מגילת רות בשבועות ניתנו מספר טעמים: המגילה מספרת על ייחוסו של דוד המלך, וחג השבועות הוא יום פטירתו; היא מספרת על גיורה של רות וכניסתה תחת כנפי השכינה, וביום מתן תורה כל עם ישראל קיבלו את התורה ונכנסו תחת כנפי השכינה.
מנהגי החג
מחוץ לסדרי התפילה וקריאת התורה, אין בשבועות שום מצווה המיוחדת לו. בתמורה, זכה חג השבועות ונתעטר בכמה וכמה מנהגים שהתקבלו במשך הדורות, וחלקם הפכו להיות בשר מבשרו של החג הזה, כמו ניתנו עמו מסיני.
תיקון ליל שבועות
מנהג ללמוד בליל החג. מה לומדים? יש נוסח קבוע של תיקון ליל שבועות, שבו קוראים מבחר מכל מרחבי התורה - דוגמאות מכל פרשיות התורה, מכל מסכתות המשנה, תהלים, זוהר ועוד.
אולם לא הכל מקפידים על כך. בישיבות נוהגים ללמוד גמרא, יש הלומדים דברי אגדה וחסידות וכיום גם נפוץ מאוד המנהג לקיים שעורים ולימוד בחבורה של נושאים וסוגיות בעלות ענין. יש הלומדים עד הבוקר, ויש המסתפקים במספר שעות לימוד בערב. הכל כדי להביע את חיבתנו לתורה ולהתכונן לקראת המעמד הנשגב של מתן תורה, בשחרית.
קישוט בירק
נהגו לקשט את בתי הכנסת ובתי המדרש בירק. זכר לירק שצמח על הר סיני בעת מתן תורה. ייתכן שיש בכך גם הד לחגיגת הקציר וראשית הבכורים.
מאכלי חלב
מנהג ידוע ברוב קהילות ישראל לאכול בשבועות מאכלי חלב וגבינה. טעמים רבים ניתנו למנהג זה: יש אומרים שכאשר קיבלו ישראל את התורה לא יכלו לאכול בשר כי נתחדשו להם הלכות כשרות הבשר, שחיטה ומליחה, ומכיוון שלא היו ערוכים לכך, נאלצו לאכול מאכלי חלב. יש מזכירים את הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך", שנדרש על מתיקותה של התורה.
המנהג לאכול מאכלי חלב אינו מבטל את הדין המחייב לשמוח ביום טוב בבשר וביין, ולכן הציעו פתרונות שונים כיצד לשלב בין שתי הדרישות. יש שסועדים אחת משתי סעודות החג חלבית ואחרת בשרית, ויש המחלקים את סעודת היום - תחילתה מאכלי חלב, ולאחר הפסקה וניקוי הפה, אוכלים מאכלי בשר.
השנה, יום השבת הוא ערב חג השבועות. יש לקחת לתשומת לב מספר דברים:
א. בשבועות נוהגים להזכיר נשמות ולהדליק נר זיכרון.
השנה, יש להדליק נר זה לפני כניסת שבת, סמוך להדלקת נרות שבת. צריך להדליק נר של 48 שעות, שימשיך וידלק עד סוף החג. מי שלא הדליק בערב שבת, יקח אש משכנים וכד', במוצ"ש, כדי להדליק ממנו נרות יו"ט, וכדי לברך בקידוש, בורא מאורי האש.
ב. סעודות שבת, שתי הסעודות הראשונות, סעודת הלילה וסעודת הבוקר, הכל כרגיל.
ג. סעודה שלישית בשבת - ערב החג:
זמן מנחה קטנה: 16:40.
רצוי להתפלל מנחה גדולה, ולאכול סעודה שלישית לפני זמן מנחה קטנה. (סי' תקכט, א' ברמ"א. משנ"ב ס"ק, ח').
אולם מי שלא הספיק לאכול מוקדם, יכול לקיים סעודה שלישית גם לאחר זמן זה, ויזהר לא להרבות באכילה, כדי שיוכל לאכול את סעודת החג בשמחה.
ד. מוצאי שבת בשעה 20:13.
אין לעשות הכנות ליום טוב, בשבת. למשל, אסור לשים תבשילים על פלטה של שבת (גם באופן המותר בשבת), לצורך ליל החג.
לכן, כל החימומים יעשו לאחר השעה 20:15. לפני החימום יש לומר: ברוך המבדיל בין קדש לקדש - אח"כ מותר.
ה. מותר להוציא תבשיל מהמקפיא בשבת, כדי שיפשיר, גם אם הוא לצורך סעודת יום טוב, מפני שאין בכך הכנה.
ו. בחג מותר לחמם הכל, הן על גבי אש, כמו כירת גז, הן בתנור, וכמובן על גבי פלטת שבת.
ז. מוצאי שבת, וכניסת יום טוב:
במוצאי שבת מתפללים תפילת ערבית של יו"ט עם ותודיענו, כרגיל, בזמן צאת שבת. (אין צורך להוסיף עוד זמן, כמקובל בערב שבועות, משום "תמימות תהיינה", מפני שצאת שבת ממילא בשעה מאוחרת).
ח. בבית, משעה 20:15 יכולות הנשים להדליק נרות של יום טוב (לאחר אמירת ברוך המבדיל בין קדש לקדש) ומברכות שתי ברכות: להדליק נר של יום טוב, ושהחיינו.
ט. עושים קידוש והבדלה משולבים:
הבדלה על צאת שבת, וקידוש, על כניסת יום טוב.
הנוסח הוא: יקנה"ז: יין, קידוש, נר הבדלה, זמן.
כלומר: מברכים הגפן על כוס יין. אח"כ קידוש ליום טוב, אח"כ בורא מאורי האש על נר (אין להדליק נר הבדלה כרגיל, מפני שאסור לכבותו. אפשר לברך מאורי האש על הנרות שהדליקו הנשים, וכן על נר הנשמה). אח"כ אומרים ברכת "המבדיל", ומסיימים: המבדיל בין קדש לקדש. וחותמים בברכת שהחיינו.
נשים שברכו שהחיינו בהדלקת נרות, אם עושות קידוש לעצמן, לא יברכו שוב.
י. נוהגים להיות ערים בליל שבועות, וללמוד, כל אחד כמנהגו.
לנעורים כל הלילה מצורפת טבלה לדעת אילו ברכות השחר מברכים.
יא. נוהגים לאכול מאכלי חלב, אפשר לאכול מאכל חלבי לאחר הקידוש, ואח"כ להחליף מפה או ניילון, לשטוף את הידיים ואת הפה, ולאכול סעודה בשרית.
יב. נוהגים לקשט את בתי הכנסת בירק זכר לעשבים שהיו סביב הר סיני.
יג. בתפילת שחרית של יו"ט, נוהגים לקרוא מגילת רות.
יש מהאשכנזים המהדרים לקרוא ממגילה כשירה, על קלף, ומברכים שתי ברכות: על מקרא מגילה ושהחיינו.
בדרך כלל, מנהג אשכנזים לקוראה לפני קריאת התורה.
אולם, אם חוששים לעייפות הציבור, ומקדימים וקוראים לפני תפילת ותיקין, אם הקריאה אחרי עלות השחר, אפשר לברך על מגילה כשירה את שתי הברכות.
לפני עלות השחר, גם ממגילה כשרה לא יברכו.
שבת שלום וחג מתן תורה שמח!
חג שבועות הוא בראש ובראשונה מועד ככל המועדים, ולכן מתקיימות בו כל הלכות יום טוב: איסור מלאכה, עריכת קידוש והבדלה, מצוות שמחה והסעודות הכרוכות בה, תפילות וקריאת התורה.
כאשר חל חג השבועות במוצאי שבת, בקידוש יש תוספת שהיא ההבדלה בין השבת למועד. חכמים נתנו בזה סימן: יקנה"ז, ראשי תיבות: יין – ברכת בורא פרי הגפן; קידוש – ברכת הקידוש של יום טוב; נר – ברכה על נר הבדלה כבכל מוצאי שבת (אלא שיש להזהר שלא לכבותו, ולכן יש לברך על נרות שישארו דולקים במשך הסעודה); הבדלה - ברכת "המבדיל"; וזמן – היא ברכת "שהחיינו".
א. בשנה שחל חג השבועות ביום ראשון, אלה הנוהגים לקשט את בית הכנסת בעשבים ופרחים, יעשו זאת בערב שבת. בשבת צמחים ופרחים הם מוקצים, וכן אין מכינים משבת ליו"ט.
ב. יש להכין מע"ש שתי מערכות פמוטים - אחת עבור ליל שבת והשניה עבור ליל יו"ט - כיון שהדבקת נרות אסורה ביו"ט. במקום זאת ניתן להשתמש בנֵרונים. כמו"כ יש להדליק מערב שבת נר נשמה, כדי שממנו אפשר יהיה להעביר אש לנרות של יו"ט.
ג. טוב לאכול סעודה שלישית של שבת מוקדם, כדי לאכול את סעודת ליל יו"ט לתאבון. בסעודה שלישית המתקיימת לאחר זמן מנחה קטנה או פלג המנחה אין לאכול יותר מכביצה לחם.
ד. במוצ"ש שהוא גם ליל יו"ט אסור לעשות כל מלאכה האסורה בשבת, אע"פ שהיא מותרת ביו"ט (כגון, העברת האש לנרות), כל עוד לא הבדילו - היינו: לא אמרו "ותודיענו" בתפילת מעריב, או לא אמרו "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
ה. מי ששכח אמירת "ותודיענו" במקומה - כל עוד לא חתם "ברוך אתה ה'" בברכת "מקדש ישראל והזמנים": יאמר שם "ותודיענו", יחתום את הברכה וימשיך "והשיאנו ה' אלקינו". לאחר "ברוך אתה ה'" - אינו חוזר, אלא סומך על ההבדלה שאומרים בתוך הקידוש. עד אז אסור במלאכה, כנ"ל בסעיף ד.
ו. בשבת אין לעשות הכנות לליל יו"ט, כגון: להוציא אוכל קפוא מהמקרר, שכך אינו ניתן לאכילה בשבת; לערוך שולחן ליו"ט. וכן לא יאמר בפיו: אישן כדי שאהיה ער בליל שבועות (אולם מותר לחשוב כך).
ז. כאמור, הדלקת הנר בליל יו"ט נעשית ע"י העברת אש (מנר הנשמה שהכנו מערב שבת) ולא ע"י שפשוף הגפרור בקופסתו. קודם להדלקת הנר מברכת האשה "להדליק נר של יו"ט", וכן נוהגות לברך שהחיינו.
ח. אשה שלא הדליקה נרות של ליל יו"ט, ונזכרה באמצע הסעודה - כל זמן שלא סיימו את הסעודה, תדליק ותברך רק "להדליק נר של יו"ט". אם נזכרה לאחר הסעודה - תדליק ללא ברכה.
בבית הכנסת ניתן ביטוי משמעותי להיות החג "זמן מתן תורתנו". בקריאת התורה קוראים את פרשת מתן תורה. במהלך התפילה מוסיפים פיוטים העוסקים בשבח התורה ובמניין המצוות. האשכנזים קוראים לפני קריאת התורה את הפיוט "אקדמות" והספרדים מוסיפים "אזהרות" – פיוטים המונים את תרי"ג המצוות.
מגילת רות
כל אחת מחמש המגילות זכתה לחג משלה. ראשונה לכולן, מצוות קריאת מגילת אסתר בפורים. אחריה, מגילת קינות - היא איכה, הנקראת בתשעה באב.
לקריאת מגילת רות בשבועות ניתנו מספר טעמים: המגילה מספרת על ייחוסו של דוד המלך, וחג השבועות הוא יום פטירתו; היא מספרת על גיורה של רות וכניסתה תחת כנפי השכינה, וביום מתן תורה כל עם ישראל קיבלו את התורה ונכנסו תחת כנפי השכינה.
מנהגי החג
מחוץ לסדרי התפילה וקריאת התורה, אין בשבועות שום מצווה המיוחדת לו. בתמורה, זכה חג השבועות ונתעטר בכמה וכמה מנהגים שהתקבלו במשך הדורות, וחלקם הפכו להיות בשר מבשרו של החג הזה, כמו ניתנו עמו מסיני.
תיקון ליל שבועות
מנהג ללמוד בליל החג. מה לומדים? יש נוסח קבוע של תיקון ליל שבועות, שבו קוראים מבחר מכל מרחבי התורה - דוגמאות מכל פרשיות התורה, מכל מסכתות המשנה, תהלים, זוהר ועוד.
אולם לא הכל מקפידים על כך. בישיבות נוהגים ללמוד גמרא, יש הלומדים דברי אגדה וחסידות וכיום גם נפוץ מאוד המנהג לקיים שעורים ולימוד בחבורה של נושאים וסוגיות בעלות ענין. יש הלומדים עד הבוקר, ויש המסתפקים במספר שעות לימוד בערב. הכל כדי להביע את חיבתנו לתורה ולהתכונן לקראת המעמד הנשגב של מתן תורה, בשחרית.
קישוט בירק
נהגו לקשט את בתי הכנסת ובתי המדרש בירק. זכר לירק שצמח על הר סיני בעת מתן תורה. ייתכן שיש בכך גם הד לחגיגת הקציר וראשית הבכורים.
מאכלי חלב
מנהג ידוע ברוב קהילות ישראל לאכול בשבועות מאכלי חלב וגבינה. טעמים רבים ניתנו למנהג זה: יש אומרים שכאשר קיבלו ישראל את התורה לא יכלו לאכול בשר כי נתחדשו להם הלכות כשרות הבשר, שחיטה ומליחה, ומכיוון שלא היו ערוכים לכך, נאלצו לאכול מאכלי חלב. יש מזכירים את הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך", שנדרש על מתיקותה של התורה.
המנהג לאכול מאכלי חלב אינו מבטל את הדין המחייב לשמוח ביום טוב בבשר וביין, ולכן הציעו פתרונות שונים כיצד לשלב בין שתי הדרישות. יש שסועדים אחת משתי סעודות החג חלבית ואחרת בשרית, ויש המחלקים את סעודת היום - תחילתה מאכלי חלב, ולאחר הפסקה וניקוי הפה, אוכלים מאכלי בשר.
השנה, יום השבת הוא ערב חג השבועות. יש לקחת לתשומת לב מספר דברים:
א. בשבועות נוהגים להזכיר נשמות ולהדליק נר זיכרון.
השנה, יש להדליק נר זה לפני כניסת שבת, סמוך להדלקת נרות שבת. צריך להדליק נר של 48 שעות, שימשיך וידלק עד סוף החג. מי שלא הדליק בערב שבת, יקח אש משכנים וכד', במוצ"ש, כדי להדליק ממנו נרות יו"ט, וכדי לברך בקידוש, בורא מאורי האש.
ב. סעודות שבת, שתי הסעודות הראשונות, סעודת הלילה וסעודת הבוקר, הכל כרגיל.
ג. סעודה שלישית בשבת - ערב החג:
זמן מנחה קטנה: 16:40.
רצוי להתפלל מנחה גדולה, ולאכול סעודה שלישית לפני זמן מנחה קטנה. (סי' תקכט, א' ברמ"א. משנ"ב ס"ק, ח').
אולם מי שלא הספיק לאכול מוקדם, יכול לקיים סעודה שלישית גם לאחר זמן זה, ויזהר לא להרבות באכילה, כדי שיוכל לאכול את סעודת החג בשמחה.
ד. מוצאי שבת בשעה 20:13.
אין לעשות הכנות ליום טוב, בשבת. למשל, אסור לשים תבשילים על פלטה של שבת (גם באופן המותר בשבת), לצורך ליל החג.
לכן, כל החימומים יעשו לאחר השעה 20:15. לפני החימום יש לומר: ברוך המבדיל בין קדש לקדש - אח"כ מותר.
ה. מותר להוציא תבשיל מהמקפיא בשבת, כדי שיפשיר, גם אם הוא לצורך סעודת יום טוב, מפני שאין בכך הכנה.
ו. בחג מותר לחמם הכל, הן על גבי אש, כמו כירת גז, הן בתנור, וכמובן על גבי פלטת שבת.
ז. מוצאי שבת, וכניסת יום טוב:
במוצאי שבת מתפללים תפילת ערבית של יו"ט עם ותודיענו, כרגיל, בזמן צאת שבת. (אין צורך להוסיף עוד זמן, כמקובל בערב שבועות, משום "תמימות תהיינה", מפני שצאת שבת ממילא בשעה מאוחרת).
ח. בבית, משעה 20:15 יכולות הנשים להדליק נרות של יום טוב (לאחר אמירת ברוך המבדיל בין קדש לקדש) ומברכות שתי ברכות: להדליק נר של יום טוב, ושהחיינו.
ט. עושים קידוש והבדלה משולבים:
הבדלה על צאת שבת, וקידוש, על כניסת יום טוב.
הנוסח הוא: יקנה"ז: יין, קידוש, נר הבדלה, זמן.
כלומר: מברכים הגפן על כוס יין. אח"כ קידוש ליום טוב, אח"כ בורא מאורי האש על נר (אין להדליק נר הבדלה כרגיל, מפני שאסור לכבותו. אפשר לברך מאורי האש על הנרות שהדליקו הנשים, וכן על נר הנשמה). אח"כ אומרים ברכת "המבדיל", ומסיימים: המבדיל בין קדש לקדש. וחותמים בברכת שהחיינו.
נשים שברכו שהחיינו בהדלקת נרות, אם עושות קידוש לעצמן, לא יברכו שוב.
י. נוהגים להיות ערים בליל שבועות, וללמוד, כל אחד כמנהגו.
לנעורים כל הלילה מצורפת טבלה לדעת אילו ברכות השחר מברכים.
יא. נוהגים לאכול מאכלי חלב, אפשר לאכול מאכל חלבי לאחר הקידוש, ואח"כ להחליף מפה או ניילון, לשטוף את הידיים ואת הפה, ולאכול סעודה בשרית.
יב. נוהגים לקשט את בתי הכנסת בירק זכר לעשבים שהיו סביב הר סיני.
יג. בתפילת שחרית של יו"ט, נוהגים לקרוא מגילת רות.
יש מהאשכנזים המהדרים לקרוא ממגילה כשירה, על קלף, ומברכים שתי ברכות: על מקרא מגילה ושהחיינו.
בדרך כלל, מנהג אשכנזים לקוראה לפני קריאת התורה.
אולם, אם חוששים לעייפות הציבור, ומקדימים וקוראים לפני תפילת ותיקין, אם הקריאה אחרי עלות השחר, אפשר לברך על מגילה כשירה את שתי הברכות.
לפני עלות השחר, גם ממגילה כשרה לא יברכו.
שבת שלום וחג מתן תורה שמח!
